×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
בראשית כ״התנ״ך
א֣
אָ
(א) {ששי} וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה׃ (ב) וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת⁠־זִמְרָן֙ וְאֶת⁠־יׇקְשָׁ֔ן וְאֶת⁠־מְדָ֖ן וְאֶת⁠־מִדְיָ֑ן וְאֶת⁠־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת⁠־שֽׁוּחַ׃ (ג) וְיׇקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת⁠־שְׁבָ֖א וְאֶת⁠־דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֔ןא הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖םב וּלְאֻמִּֽים׃ (ד) וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֙פֶר֙ וַחֲנֹ֔ךְ וַאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כׇּל⁠־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה׃ (ה) וַיִּתֵּ֧ןג אַבְרָהָ֛ם אֶת⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק׃ (ו) וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ד בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל⁠־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃ (ז) וְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי⁠־חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר⁠־חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים׃ (ח) וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מׇת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל⁠־עַמָּֽיו׃ (ט) וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל⁠־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל⁠־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן⁠־צֹ֙חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃ (י) הַשָּׂדֶ֛ה אֲשֶׁר⁠־קָנָ֥ה אַבְרָהָ֖ם מֵאֵ֣ת בְּנֵי⁠־חֵ֑ת שָׁ֛מָּה קֻבַּ֥ר אַבְרָהָ֖ם וְשָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃ (יא) וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ מ֣וֹת אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת⁠־יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם⁠־בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי׃ (יב) {שביעי} הוְאֵ֛לֶּה תֹּלְדֹ֥ת יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן⁠־אַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֜ה הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית שִׁפְחַ֥ת שָׂרָ֖ה לְאַבְרָהָֽם׃ (יג) וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל בִּשְׁמֹתָ֖ם לְתוֹלְדֹתָ֑ם בְּכֹ֤ר יִשְׁמָעֵאל֙ נְבָיֹ֔ת וְקֵדָ֥ר וְאַדְבְּאֵ֖ל וּמִבְשָֽׂם׃ (יד) וּמִשְׁמָ֥ע וְדוּמָ֖ה וּמַשָּֽׂא׃ (טו) חֲדַ֣ד וְתֵימָ֔א יְט֥וּר נָפִ֖ישׁ וָקֵֽדְמָה׃ (טז) {מפטיר} אֵ֣לֶּה הֵ֞ם בְּנֵ֤י יִשְׁמָעֵאל֙ וְאֵ֣לֶּה שְׁמֹתָ֔ם בְּחַצְרֵיהֶ֖ם וּבְטִֽירֹתָ֑ם שְׁנֵים⁠־עָשָׂ֥ר נְשִׂיאִ֖ם לְאֻמֹּתָֽם׃ (יז) וְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מׇת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל⁠־עַמָּֽיו׃ (יח) וַיִּשְׁכְּנ֨וּ מֵֽחֲוִילָ֜הו עַד⁠־שׁ֗וּר אֲשֶׁר֙ עַל⁠־פְּנֵ֣י מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה אַשּׁ֑וּרָה עַל⁠־פְּנֵ֥י כׇל⁠־אֶחָ֖יו נָפָֽל׃ (יט) {פרשת תולדת} וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן⁠־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת⁠־יִצְחָֽק׃ (כ) וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן⁠־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת⁠־רִבְקָ֗ה בַּת⁠־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔יז מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃ (כא) וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהֹוָה֙י⁠־⁠הֹוָה֙ח לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃ (כב) וַיִּתְרֹֽצְצ֤וּט הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם⁠־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כג) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י [גוֹיִם֙] (גיים) בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר׃ (כד) וַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ׃ (כה) וַיֵּצֵ֤א הָרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו׃ (כו) וְאַֽחֲרֵי⁠־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן⁠־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם׃ (כז) וַֽיִּגְדְּלוּ֙י הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים׃ (כח) וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת⁠־עֵשָׂ֖ו כִּי⁠־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת⁠־יַעֲקֹֽב׃ (כט) וַיָּ֥זֶד יַעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן⁠־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף׃ (ל) וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל⁠־יַעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן⁠־הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל⁠־כֵּ֥ן קָרָֽא⁠־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם׃ (לא) וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת⁠־בְּכֹרָתְךָ֖יא לִֽי׃ (לב) וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה⁠־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה׃ (לג) וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת⁠־בְּכֹרָת֖וֹ לְיַעֲקֹֽב׃ (לד) וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קׇם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת⁠־הַבְּכֹרָֽה׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א דְדָ֔ן =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו (בשתי נקודות לזקף קטן) וכמו כן בתאג׳ חבשוש
• ה,דפוסים=דְדָ֗ן (בנקודה אחת לטעם רביע) וכמו כן בתאג׳ דפוס ראשון (!)
ב וּלְטוּשִׁ֖ם =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ה ומסורות טברניות ומ״ש (כתיב חסר יו״ד)
• ל=וּלְטוּשִׁ֖ים (כתיב מלא יו״ד)
ג וַיִּתֵּ֧ן =ש,ש1,ק3,ו,ה ובתיגאן ובדפוסים
• ל!=וַיִתֵּ֧ן (חסר דגש באות יו״ד)• הערת ברויאר
ד בְּנוֹ֙ =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ה וכמו כן בתיגאן ובדפוסים
• ל!=בּנוֹ֙ (חסר שווא באות בי״ת)
• הערת דותן
ה ‹פפ› ל=פרשה סתומה
ו מֵֽחֲוִילָ֜ה ל=מֵֽחֲוִילָ֜ה בגעיה ימנית
ז הָֽאֲרַמִּ֔י ל=הָֽאֲרַמִּ֔י בגעיה ימנית
ח לַֽיהֹוָה֙י⁠־⁠הֹוָה֙ ל=לַֽיהוָה֙י⁠־⁠הוָה֙ בגעיה ימנית
ט וַיִּתְרֹֽצְצ֤וּ =ש,ש1,ק3,ו,ה וכמו כן בתיגאן
• ל,ל1=וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ (חטף)
• הערת ברויאר
י וַֽיִּגְדְּלוּ֙ ל=וַֽיִּגְדְּלוּ֙ בגעיה ימנית
יא אֶת⁠־בְּכֹרָתְךָ֖ =ל-מ,ש,ש1,ו,ה,ש2 ושיטת-א וכמו כן בתאג׳ חבשוש (אין געיה), וכך במג״ה.
• ל,ק3=אֶת⁠־בְּכֹֽרָתְךָ֖ (געיה באות כ״ף) וכך אצל ברויאר; וראו את רשימתו בתוך ״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8, ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• דפוסים,קורן=אֶת⁠־בְּכֹרָֽתְךָ֖ (געיה באות רי״ש) וכמו כן בתאג׳ דפוס ראשון.
E/ע
הערותNotes
(יט) ואלה תולדות יצחק ואלו פרטי תולדות יצחק בן אברהם – אחרי מה שהתייחד אברהם שהוא הוליד את יצחק! {כאן מופיע תרגום כ״ו:כ׳}. לאחר שפתח בואלה תולדות יצחק וצפינו שיביא את שמותיהם או תולדות חייהם, {אבל} התחיל ואמר: אברהם הוליד וגו׳, מה שאינו מתאים לפתיחה, אבל לכשנעיין נמצא שיתכן ורצה בזה ששני בנים אלה נולדו ליצחק אחר שאברהם נתן לו יתרון ושילח את יתר בניו; הראשון כלל והשני פרט. וגוף התועלת במה שהקדים את הדבר הזה הוא: כבר אמר קודם שאברהם נתן לשאר בניו מתנות ובעודנו בחיים הפרידם מיצחק. אבל לא פירש באיזו שנה. וכשאמר כאן שלידת בנו {יצחק} היתה אחרי שילוח הבנים, וזמן לידת הבנים ידועה ממה שאמר: ויצחק בן ששים שנה וגו׳ וידענו שנשארו מחיי אברהם ט״ו שנה, נדע על פי החשבון הזה שמשנולדו {שאר הבנים} עמדו עמו זמן מה עד שהרחיקם. וכל זה פחות מעשרים שנה, שהרי לא נשא את קטורה עד נשואי יצחק. ומהו אופן החכמה בזה שנתעכבה לידתם {של בני יצחק} עד שהתייחד בו {אברהם}? ונאמר, זכות היא ליעקב, כמו שלידת יצחק אחרי המילה היתה לכבודו, כך לידת יעקב אחרי התייחדות {יצחק} לכבודו. ונאמר עוד, מפני מה בחר בו אברהם לייחדו {מיתר הבנים}? מפני ששום אחד מן הבנים לא עמד בנסיון מלבדו, כמפורש בפרשת הר המוריה: ולא היה מי שנכרת עמו הברית אלא הוא, ככתוב: ״ולישמעאל שמעתיך ואת בריתי אקים את יצחק״. ולא העמד בביתו {של אברהם} אלא הוא, כמו שאמר: כל אשר תאמר אליך שרה וגו׳, ולא נקרא זרע אברהם מלבדו, כמו שסיים ואמר: ״כי ביצחק יקרא לך זרע״. ולו גם לא היה הדין הכללי שהאב רשאי לתת את עיקר נכסיו לאחד מבניו, היה זה מותר לגבי יצחק בן אברהם, מהטעמים שהזכרנו, וכל שכן מאחר שהדין כך לגבי כל אדם, כל זמן שהאב חי. ולפיכך אמר בעודנו חי. והתברר שזמן חלות הדבר הזה היה חמש שנים לפני מות {אברהם}. (כ) ולמה חזר ואמר בת בתואל הארמי אחרי שכבר אמר מפדן ארם? מפני שיש גם ארם אחר – ארם בן שם. ככתוב: ״בני שם עילם ואשור״ וגו׳. (כא) [כי עקרה הוא – כתוב הוא ונקרא היא, להודיע שיצחק ורבקה, שניהם היו עקורים. והראיה לכך, כתוב: ויעתר לו ה׳ – בשביל עצמו]. ולאשר אמר כי עקרה היא – מן הראוי שנאמר, מהו אופן החכמה בזה שרבקה וצדקניות אחרות היו עקרות? שתי תשובות לדבר זה: א. והיא כללית, בדין הוא שיהיו הבריות זקוקים לישועה מאת הבורא, כשמקרים כאלה באים עליהם. הוא המשביעם ברעבונם, ומרפא אותם בחלותם, ומעשירם בעניים, וכל זה מחייב אותם להתמיד בעבודתו; והעקרות אף היא מן המחלות. ב. וזה במיוחד לצדיקים. שלשה ענינים בעקרות: א. נסיון הוא להם, וכדי שיקבלו שכר על עמידתם בנסיון. ב. כדי שיקראו ויתפללו וכל שירבו בתפלה יתרבה שכרם. ג. כדי לחבב את ילדיהם עליהם. כי באהבה אל כל אחד מהם יש אופן, או אופנים שונים, מן החכמה וההדרכה. וכדברינו לגבי יצחק כך גם לגבי יוסף ושמשון ושמואל ובכל אחד מהצדיקים שאמו היתה עקרה, ואף שלא הזכירו הכתוב. אף ציון נקראה כך מתוך חיבה ליושביה, ככתוב: רני עקרה לא ילדה. ואופן החכמה בהעתר אל תפילה, כי כתוב: ויעתר לו י״י – כי המתפלל מאמין בארבעה דברים: א. במציאות הבורא, שהרי אין מתפללין אלא לנמצא, ב. ושיש לו הכח לקיים את מה שמבקשים הימנו, ג. והוא עומד בהכנעה אל אלהים ומראה את רפיונו הוא, ד. ומתחייב להודות על שנתקבלה תפילתו. וכך מועילה התפילה למתפלל: א. ומרבה להם חכמה, ככתוב: ורחמין למיבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנא. ב. והרי היא מרבה את הפרנסה, ככתוב: ויבאו חזקיהו והשרים ויראו את הערמות ויברכו את י״י ואת עמו ישראל, ולהלן מזה – אכול ושבוע והותר עד לרוב כי י״י ברך את עמו וגו׳. ג. והיא מצילה מן הפורענות ככתוב: ״בצר לי אקרא י״י ואל אלהי אשוע״. ד. ומכפרת על העוונות, ככתוב: קחו עמכם דברים וגו׳. ה. ומביאה רפאות מן החליים, ככתוב: והוכח במכאוב על משכבו, ובסוף הענין – ״יעתר אל אלוה וירצהו וירא פניו בתרועה וישב לאנוש צדקתו״, ר״ל: צדקת ה׳ וחסדו ואמתו. ותהר רבקה אשתו – ראוי שנדע מפני מה התאוו הראשונים לבנים? א. ונאמר, כדי שילמדו אותם תורה ויקבלו שכר על כך, ככתוב: אב לבנים יודיע אל אמתך; אחרי מה שאמרה התורה: ולמדתם אותם וגו׳, ובאברהם אמר: למען אשר יצוה את בניו. ב. ועוד, הלא ידענו שבצדקת הבנים האבות זוכים אם יש {מבניהם} צדיק עד ארבעה דורות. כי על ידי כך אין הקב״ה מדקדק בעונשים שנתחייבו בהם. וכמו שעומדים אנו לפרש בענין ״פוקד אבות על בנים״ שבפרשת ויעבר, האמור ביחד עם שאר מדות הרחמים שבהן התפלל משה על ישראל בזמן המרגלים, ואמר: הארך להם ה׳ כמו שהבטחת, אולי יהיו מבניהם צדיקים. והוא שאמר: ״יגדל נא כח י״י כאשר דברת לאמור י״י י״י אל רחום וחנון״, עד סוף הענין. ובהיפך מזה, אין הענין כך, רצוני לומר, אם אחד מארבעת הדורות הראשונים רשע, אין האב נתפס על כך, לגמרי לא, אם רק לא התרשל בחינוכו והוראתו, כמו שלא נענש חזקיה על חטא מנשה. ואין לך סחורה, שיש בה רווח ולא הפסד, שלא ישתדל בעל שכל להשיגה. (כב) ומהי התועלת שבהתרוצצות הבנים? נאמר, כדי שתלך ותשאל על כך ויוודע לה מה יהיה באחריתם, ולולא התרוצצו לא היתה שואלת דבר. ולשתי האותיות האלה הוראות לשוניות שונות: א. ריצה, ככתוב: ותרץ הנער׳; ב. רצון, ככתוב: בחירי רצתה נפשי; ג. שילום, כנא׳: אז תרצה הארץ את שבתותיה; ד. רצוץ, ככתוב: ותרץ את גלגלתו; ה. עישוק, ככתוב: את מי רצותי, ו. ודחיקה – ויתרוצצו הבנים; ז. והברקה, ככתוב: כברקים ירוצצו, בס״ה שבעה. והפירוש הנכון של אם כן למה זה אנכי – אם כך הדבר, למה זה אנכי הרה, ומלת הרה מובלעת. ומשום כך תרגמתי: ״לו עלמת אן אלאמר האכד׳י לם אטלבהם״, אלו ידעתי שכך הוא הדבר לא הייתי מבקשם. וקרא להם בנים בעודם בבטן, על שם המצב השני, כלומר, ויתרוצצו העתידים להיות בנים. ומעין מה שנאמר: ״ובגדי ערמים תפשיט״, וכדומה לזה. ותלך לדרש את י״י – דרישת י״י היא בארבע דרכים: א. בקשת ידיעת הנסתרות על ידי הנבואה – ככתוב: ״האין פה נביא לי״י עוד ונדרשה מאתו״; ב. תפילה – ככתוב: ״דרשתי את י״י וענני״; ג. קיום הדת – ככתוב: ״ויבאו בברית לדרש לי״י״ וגו׳; ד. תשובה – ככתוב: ״דרשו את י״י״ וגו׳, וכן בקשת ה׳ היא בארבעה דרכים: א. בקשת ידיעת הנסתר על ידי נבואה – ככתוב: ״ויבקש דוד את פני י״י״, בסבת הרעב. ב. ותפילה – לפעמים בקרבן, ככתוב: ״בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את י״י״ ולפעמים בלא קרבן, כאמרו: ״לך אמר לבי בקשו פני״ וגו׳, ג. וקיום הדת – כנא׳: ״בקשו את י״י כל ענוי הארץ״, ד. ותשובה – ככתוב: ״ואתנה פני אל י״י האלהים לבקש תפלה ותחנונים״. (כג) ויאמר י״י לה – על ידי נביא, כאומרו: ״וידבר י״י אל מנשה ואל עמו״, וכדומה. ואמרו: שני גוים בבטנך – הסתיר {מלה, ושיעורו}: ״שני אבות שני גויים״. וחזר ואמר: ושני לאמים ממעיך יפרדו – כלומר, כשיגדלו הבנים יוכר שכל אחד מהם שונה מאחיו במעשיו ובבחירתו. כי כל זמן שהילדים קטנים מיחסים אותם אל הבטן והמעים והרחם, כידוע במקומות רבים וכך היה, כמו שאמר, ויגדלו הנערים, ואז נבדלו זה מזה. ואומרו ולאם מלאם יאמץ – בראשיתם, כאמור בעשיו: ״והיה אדום ירשה והיה ירשה״ וגו׳, ואם יחשוב השומע שרחוק הוא שתבוא הבשורה על מה שיהיה לאחר זמן רב, נאמר לו, הרי כבר נאמר לאברהם על ישמעאל: ונתתיו לגוי גדול, ולא היתה לו מלכות אלא לאחר אלפיים שנה, כמו שפירשנו. ובדרך השערה {נאמר} מפני מה כתב שני גיים: א. כדי שיהיה היחיד: גי, שפירושו: ואד {נחל}, וכאלו המשיל את שני האבות האלה בשני נחלים שמהם יפכו שתי אומות. והלא מצאנו שהאבות, לגבי הבנים, משולים למקור ומעין ונהר ונחל, וכדומה לזה. ב. ויש אומרים שהכתיב שני גיים מרמז שגב האחד היה כנגד גבו של השני. וגזרו מלה זו מ״גו״. וזוהי קביעה שהיה כאן פלא, שאין לו הוכחה במקרא, ולא עוד, אלא שלפי הפירוש הזה הרי הכתיב שני גוים היה יותר נכון. ולכן הוא בטל. (כה) כלו כאדרת שער – חלק מגופו, לא כולו. (כו) וידו אוחזת בעקב עשו – זה בלי ספק אות ומופת ובגלל זה קראו אותו יעקב. ויהיה שם זה אמתלא למה שנאמר אחר כך: ״ויעקבני זה פעמים״. ואפשר לאמר שמופת זה שתינוק יאחז בעקב אחיו הוא סמל שבאחרית הימים יהיה הנצחון ליעקב, כי אחיזה בעקב מורה על ניצוח, כמו שנ׳: יחזק עליו צמים (איוב י״ח:ט׳). (כז) יושב אהלים – מקום תורה, שכן נקרא לפני מתן תורה, ככתוב: ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה. (כח) ורבקה אהבת את יעקב – {מלמד} שיתרונו של יעקב הוגד לה כשדרשה את ה׳ ולא הוגד ליצחק. (כט-לד) הסיפור על התבשיל והבכורה מודיע לנו ארבעה דברים. הא׳: איך נקרא עשו אדום והודיענו שנקרא בגלל העדשים, מלבד ממה שקדם ותארו אדמוני. הב׳: קניית יעקב את הבכורה עד שרשאי היה לאמור: אנכי עשו בכורך. והג׳ והד׳: שיעקב השתוקק לעבודת ה׳ ועשו זלזל בה, ככתוב: ויבז עשו את הבכורה – ולא בא הכתוב לספר בגנותו של יעקב שציער את עשו אחיו בנזיד העדשים עד שלקח ממנו פי כמה משויו, אלא בא לגנות את עשו שמכר במחיר נמוך כזה את המעלה הרמה ככתוב: ויבז עשו וגו׳. הוסיף כיום למכרה ולהשבעה כי בזמן שסיפר את מעשה שני האנשים הללו לא היתה הבכורה נמכרת ונקנית. וכדי שלא נשתומם על השמועה הזאת הוסיף כיום – כלומר על פי מה שהיה נוהג בין האנשים בימים ההם. (כט) ויזד יעקב נזיד – בישל עדשים, והוא מאכל אבלים ורצה להביאו לאביו כשמת אברהם. כששמע שאברהם מת כפר ואמר: אדם גדול זה מת, קל וחומר לאנשים אחרים.מהדורת פרופ' משה צוקר (ניו יורק – ירושלים, תדש"ם) (כל הזכויות שמורות לבית המדרש ללימודי יהדות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144